החלטה בתיק רע"א 9451/03

1.         המבקשת היא אגודה שיתופית, אשר היתה חברה במשיבה, שהיא אגודה חקלאית שיתופית מרכזית, המצויה מאז שנת 1988 בהליכי פירוק. התנהל הליך לבירור חובה של המבקשת למשיבה לפני משקם, שפעל מכוח חוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי, תשנ"ב-1992 (להלן - "חוק ההסדרים"), וביום 9.5.94 שלח המשקם הודעה למבקשת לפי הוראות סעיף 12 לחוק ההסדרים, שבה פורטו יתרות חובה של המבקשת למשיבה, על פי מאזניה המבוקרים של הראשונה. אחרי דיון לפני המשקם החליט המשקם ביום 14.2.96 כי "התנגדות האגודה (המבקשת - י"ט) נדחית כחסרת תשתית. חובה לארגון (המשיבה - י"ט) המבוסס על ספריה היא הוא החוב הנכון לארגון" (ההדגשה במקור - י"ט). אף על פי כן, ביקש המשקם ממפרק המשיבה להודיע לו מה הסכום שהוא מוכן למחוק "לפנים משורת הדין" מחובה של המבקשת. ביום 10.6.96 נתן המשקם את פסקו ובו חזר על קביעותיו מיום 14.2.96, אולם הוסיף כי המשיבה נאותה "להפחית את החוב להסדר ליום 31.12.91 ולהעמידו על סך של 4,500,000 ש"ח". המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לבטל את החלטתו של המשקם מיום 14.2.96 ואת פסקו מיום 10.6.96 או להחזיר אליו את הדיון. באי כוח בעלי הדין הגיעו להסכמה, שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, לפיה יגישו בכתב את טענותיהם המקדמיות, ולאחר ההחלטה בטענות המקדמיות, ייקבע התיק לשמיעה. בטענות המקדמיות שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי ביקשה לדחות על הסף את בקשת המבקשת בשל איחור בהגשתה ובשל העדר עילת ביטול. כנגדה טענה המבקשת כי הבקשה לבטל את החלטת המשקם ואת פסק המשקם לא הוגשה באיחור, מן הטעם שהחלטת המשקם מיום 14.2.96 איננה פסק משקם חלקי אלא החלטת ביניים שניתן לבקש את ביטולה בגדר בקשה לביטול הפסק הסופי. עוד טענה המבקשת שעומדות לה מספר עילות לבטל את פסק המשקם. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' הכט), בפסק דינו מיום 11.9.03, דחה את בקשתה של המבקשת לבטל את הפסק לעצומה, בלי להכריע בשאלה אם היה איחור במועד הגשתה של הבקשה, והשאיר את פסק המשקם על כנו. המבקשת בקשה להרשות לה לערער על פסק הדין. המשיבה השיבה על הבקשה.

2.         דין הבקשה להידחות.

המבקשת סמכה את בקשתה בבית המשפט המחוזי ואת בקשתה להרשות ערעור שלפנינו על חמש מעילות הביטול שבחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - "חוק הבוררות") וחוק ההסדרים: א) נפלה טעות גלויה בפסק המשקם (סעיף 28 (א)(3) לחוק ההסדרים) בכך שהמשקם קבע את סכום חובה של המבקשת למשיבה על פי שיעורי ריבית שגויים, ובלי להתייחס לחוות דעת מקצועית שהוגשה לו; ב) המשקם לא נתן למבקשת הזדמנות נאותה לטעון את טענותיה או להביא את ראיותיה (סעיף 28(א)(2) לחוק ההסדרים, סעיף 24(4) לחוק הבוררות); ג) המשקם לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (סעיף 28(א)(2) לחוק ההסדרים, סעיף 24(5) לחוק הבוררות) בכך שלא הכריע בטענות בעניין חיובי הריבית השגויים; ד) תוכנו של פסק המשקם מנוגד לתקנת הציבור (סעיף 28(א)(2) לחוק ההסדרים, סעיף 24(9) לחוק הבוררות) בכך שנקבעה בו ריבית מופרזת; ה) קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד (סעיף 28(א)(2) לחוק ההסדרים, סעיף 24(10) לחוק הבוררות).  את הטענה האחרונה משתיתה המבקשת על כך שהמשקם הודיע לבא כוחה כי ינתן לו לטעון בעניין חיובי הריבית, אך הודעתו לא נרשמה בפרוטוקול, כך שהחלטותיו של המשקם ניתנו בלי שנתנה למבקשת האפשרות לטעון בעניין זה. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה בהכריעו לגופו של עניין, במקום להכריע בעניין הטענות המקדמיות בלבד, ובכך "יומה של המבקשת בבית המשפט כלל לא ניתן לה".

העיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מראה כי בפועל הפך הדיון בטענות המקדמיות לדיון בעילות הביטול לגופן, וכי כל טענותיה של המבקשת היו לעיני בית המשפט המחוזי ששקל אותן והחליט לדחותן. לגבי עילת הביטול הראשונה מצא בית המשפט שאין מקום להתערב במסקנתו של המשקם שבחן את חוות הדעת המקצועית וקבע כי מסמך זה "אינו אומר ולא כלום". לגבי עילת הביטול השנייה קבע כי "למבקשת ניתנו הזדמנויות למכביר לטעון טיעוניה ולהביא ראיותיה", וכי "ניתן למצוא בהחלטת המשקם שורה של התבטאויות, הממחישות את סבלנותו הרבה, והשתדלותו לאפשר למבקשת להגיע לפשרה ו/או לאסוף ולהציג ראיותיה". לגבי עילת הביטול השלישית קבע כי לאור מסקנתו של המשקם לגבי חוות הדעת המקצועית אין יסוד לטענה כי המשקם לא התייחס לטענות בעניין חיובי הריבית השגויים. לגבי עילת הביטול הרביעית לא שוכנע בית המשפט כי תוכנו של פסק המשקם מנוגד לתקנת הציבור. לגבי עילת הביטול החמישית קבע כי לאור חילוקי הדעות בין בעלי הדין בדבר תוכן הודעתו של המשקם, מקומן של טענות כאלה בבקשה לתיקון הפרוטוקול, ומשלא נעשה כן יש לראות את הפרוטוקול "כמסמך הקובע".

מסקנותיו של בית המשפט המחוזי מנומקות היטב, מעוגנות בפרוטוקול הדיון לפני המשקם ובממצאים שקבע המשקם על פי המסמכים שהיו לפניו, ולא מצאתי מקום להתערב בהן. כאמור לעיל, דן בית המשפט המחוזי בכל טענותיה של המבקשת ואין בטענה שהדיון נועד מלכתחילה להיות דיון בטענות מקדמיות בלבד כדי לערער את פסק דינו או כדי לגרוע ממשקלו.

3.        הבקשה להרשות ערעור נדחית.

          המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ח' בסיון תשס"ה (15.6.05).

                                                                                      ש ו פ ט (בדימ')

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: